לביטוח בע"מ נ' אזרזר

החלטה

בפני בקשתה של המבקשת, הגב' מרים אזרזר, כי אתיר לה להתגונן בפני תביעתה של המשיבה, כלל חברה לביטוח בע"מ, שהוגשה כתובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק מס' 0122230109, בגין יתרת תשלום על פוליסת ביטוח שערכה המשיבה למבקשת, לטענתה.

המבקשת טענה בהתנגדותה, בין היתר, כי לאחר שהפרה המשיבה את חוזה הביטוח שבין הצדדים, בכך שלא שיפתה את המבקשת בגין נזקי תאונה שארעה ביום 29/5/2008, הודיעה המבקשת לסוכן הביטוח, בעל-פה, על ביטולו של חוזה הביטוח שבין הצדדים.

ההלכה בעניין בקשת רשות להתגונן, כפי שסוכמה בע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ ואח', תקדין-עליון 2006(2), 1474 היא כי:

"מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ראו ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו(3) 518, 524; י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהד' שביעית, 1995), בעמ' 675 (להלן: זוסמן)). לפיכך נפסק כי גם מי שההגנה שבפיו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה נגדו קטנים, יקבל מתן רשות להתגונן. לעומת זאת מי שהגנתו "הגנת בדים" תידחה בקשתו למתן רשות להתגונן (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, ניתן ביום 1.11.04) (להלן: עניין אלפי); ע"א 594/85 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב(1) 721). הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אינו בא במקום המשפט עצמו. אשר על כן במסגרת הדיון בבקשה למתן רשות להתגונן אין בית המשפט רשאי לקבוע עובדות או לקבוע מהימנות עדויות ואף טענה שהעלה הנתבע בעל-פה כנגד מסמך בכתב יכולה לבסס הגנה לכאורה (זוסמן, בעמ' 675-676, 678). ". (ההדגשות שלי – י.ב.).

בענייננו, טענת ההגנה הבסיסית של המבקשת בדבר הודעה בעל-פה, לסוכן הביטוח הרלוונטי, על ביטולו של חוזה הביטוח, לא נסתרה בחקירתה הנגדית של המבקשת ולא התבררה כטענת בדים.

ב"כ המשיבה טוען, בין היתר, כי טענה זו אינה מקימה הגנה בפני התביעה, שכן ההודעה על ביטולו של הסכם הביטוח צריך שתהא בכתב.

אינני מקבל טענה זו של ב"כ המשיבה כמחסום לקיום דיון בתובענה לגופה, בשלב זה.

על פי סע' 10 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981: "ביטל אחד הצדדים את החוזה על פי תנאיו או על פי חוק זה, מתבטל החוזה כעבור 15 ימים מהיום שבו נמסרה הודעת הביטול לצד השני.". (ההדגשות שלי – י.ב.).

רוצה לומר, הדרך לביטול חוזה הביטוח יכולה להיות קבועה גם בתנאי החוזה עצמו, ובכך לסטות מהוראות החוק בדבר הצורך בהודעה בכתב.

יפים לענייננו, באנלוגיה, הדברים הבאים מתוך ע"א 2888/03 סלים אלוחוואח נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בפדאו"ר):

"סעיף 39 לחוק חוזה הביטוח מונה רשימת סעיפים באותו חוק, שאין בעלי החוזה רשאים להתנות עליהם. סעיף 10 לחוק אינו נכלל ברשימה זו, ומכאן שהוראתו דיספוזיטיבית, שהצדדים רשאים להתנות עליה, כפי שאף הודה ואישר לפנינו ב"כ המערער.

(ב) מקובלת עלינו מסקנתו של בית משפט קמא שסעיף 8 לפוליסה קובע מנגנון התנאה על סעיף 10 לחוק חוזה הביטוח, ומאפשר למבוטח לבטל את הפוליסה בכל עת, באופן שתוקף הביטול חל ממועד מתן הודעת הביטול. סעיף 10 (ג) קובע כי "המבטח רשאי לבטל את הביטוח בכל עת . . . ובלבד שהודעה על כך תימסר למבוטח, בכתב לפחות 30 יום לפני התאריך בו יתבטל הביטוח . . ." וסעיף 10 (א) קובע כי "המבוטח רשאי לבטל פוליסה זו בכל עת ע"י מתן הודעה בכתב למבטח." תכליתו של סעיף 8 ליצור הבחנה בין חברת הביטוח לבין המבוטח בכל הנוגע לכניסת מועד הביטול לתוקף.

הסעיף מאפשר לחברת הביטוח לבטל את הפוליסה בכל עת, אך נותן למבוטח שהות להתקשר בפוליסה חדשה, כדי שלא יוותר ללא כיסוי ביטוחי בתקופה שבין הודעת הביטול לכניסת הביטול לתוקף. שונה המצב כאשר מחליט המבוטח מיוזמתו לבטל את הפוליסה. במצב דברים זה, אין מקום לכפות עליו לשלם דמי ביטוח בעבור 15 יום נוספים. יפים לעניין זה דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 848 (2003):

"שונים הדברים בשלב ביטול החוזה על-ידי המבוטח. אקט הביטול הוא אקט חד-צדדי הנעשה על-פי רצונו של המבוטח. בידיו מצויים כל הנתונים וכל המידע הנדרש לצורך קבלת ההחלטה אם להמשיך בקיום החוזה או לבטלו. בביטול החוזה הוא נושא בסיכון מחושב כי האירוע הביטוחי שטרם התרחש עלול לקרות לאחר הביטול, ובידו לערוך את מאזן הסיכויים והסיכונים בקשר לכך. על-כן אין סימטריה בין עניינו של המבטח בתקופת ההמתנה בפתח חוזה הביטוח, אשר נועד להגן עליו מפני אפשרות של חסר בנתונים מהותיים הנדרשים לצורך בירורו של הסיכון המבוטח, לבין עניינו של המבוטח הבוחר לבטל את חוזה הביטוח מטעמיו שלו ביחס לתקופה הסמוכה לאחר הביטוח." (ההדגשות שלי – י.ב.).

בענייננו, המסמך היחידי אשר צורף לכתב התביעה והנטען כי הוא נושא את חתימת המבקשת, הינו מסמך שכותרתו "הצעה לביטוח כלי-רכב פרטי ומסחרי עד 4 טון" ובו נכתב, בין היתר:

"אני החתום מטה, ממנה בזה את סוכן הביטוח, מוסר כתב זה, להיות שלוחי לעניין כריתת החוזה ולכל משא ומתן בעניינו, כן אני ממנה את סוכן הביטוח לייצגני לצורך מסירה בשמי של כל בקשה לשינוי, חידוש, ביטול או תוספת" (ההדגשות שלי – י.ב.).

עולה אם כן, כי על פי תנאי החוזה בין הצדדים, מונה סוכן הביטוח לייצג את המבקשת לשם מסירת הודעה בכתב על ביטול החוזה, ולפיכך, עומדת למבקשת טענת הגנה, ולו בדוחק, כי הוראה בעל-פה לסוכן הביטוח, כי יגיש הודעת ביטול למשיבה, די בה כדי להביא לביטולו של חוזה הביטוח.

אמנם, קבלת עמדתה של המבקשת כי חוזה הביטוח בוטל על ידה כדין עלולה, על פני הדברים, לסתור או לחבל בסיכויי תביעתה היא, בהליך אחר, לפיצוי על יסוד אותו חוזה ביטוח עצמו.

אך שאלות אלה של "השתק שיפוטי", המערבות שאלות של דין ושל עובדה, ראוי שיתבררו בהליך המשפטי עצמו.